מאמר: "טובת הנאה" לעובדים

מאת: עו"ד ורו"ח אלעד רוזנטל

 

סעיף 2(2) לפקודה ממשיך וקובע כי יש חבות במס גם בגין "כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו".

טובת הנאה למעשה מוגדרת ככל דבר שהינו לטובת העובד.

למשל, במקום לשלם שכר, יכל המעביד לתת לעובד מתנות למיניהן. כגון: אם העובד היה מקבל משכורת של 5,000 ש"ח, סביר להניח כי חלק מהסכום נטו שיקבל ילך לקניית מזון, דבר הכרחי בכל בית בישראל. יכול היה העובד לסכם עם המעביד, כי ייתן לו תלושי קנייה כמתנה, ובכך למעשה על הסכום הנ"ל לא ישלם מס.

רצה המחוקק הישראלי למנוע "העלמות מס" מעין אלו וקבע למעשה שכל מתנה או טובת הנאה שהינו להנאתו של העובד חייבת במס.

עם כן, תלושי מזון זה ברור שזה להנאות של העובד, אבל מה לגבי קורס מקצועי, או ספר מקצועי בתחום העיסוק ועוד מקרים רבים.

למעשה, מקרים רבים מעין אלו הגיעו לבתי המשפט לצורך פסיקה בנושא.

בית המשפט קבע את הכלל המנחה של "טובת מי גוברת טובת העובד או טובת המעביד". כלומר, אם למשל המעביד שלח את העובד לקורס מקצועי האם הידע המקצועי שרכש העובד ישרת את המעביד או שמא ישרת יותר את העובד?

ישנה הבחנה בין השתלמויות וקורסים מקצועיים שנועדו לשמור על רמתו המקצועית של העובד ("שמירה על הקיים"), לבין לימודי תואר וקורסים שלא בתחום עיסוקו (לרבות תואר בתחום עיסוקו) שזה בבחינת "יצירת יתרון מתמיד", וזה אינו מוכר בניכוי, ובמידה והמעביד משלם הוצאה זו עבור העובד הוא מחויב לחייב את העובד במס[1].

יש לציין "טובת הנאה" שהינה נפוצה מאוד – קבלת הלוואה מהמעביד.

בפרקים הקודמים, דנו בהוראות סעיף 3(ט) לפקודה שקובע את "כימות" ההכנסה החייבת במס בידי העובד בגין הלוואה שקיבל מהמעביד.

המעביד לעיתים נותן לעובד הלוואה ללא ריבית וללא הצמדה. מס הכנסה וביטוח לאומי, דופקים בדלת האחורית, ואומרים לעובד "אתה חושב שזה ללא ריבית וללא הצמדה בוא ותשלם לי מס על טובת ההנאה שקיבלת". למעשה רשויות המיסים גובות מס על ה"ריבית הרעיונית" שלך.

לדוגמא קיבלת הלוואה של 100,000 ש"ח ללא ריבית וללא הצמדה. באים רשויות המיסים וטוענים כי הריבית הראויה בהלוואה כאלו היא ריבית נומינאלית של 6.24%, לכן יש לעובד "טובת הנאה" בגובה הריבית, ומחייבות בתשלום מס על טובת הנאה זו.

פקודת מס הכנסה מציינת שהחיוב במס חל "בין שניתנו בכסף ובין שניתנו בשווה כסף", כלומר לא תוכל לבוא ולהגיד אני לא חייב במס כי קיבלתי לימודים באוניברסיטה ולא קיבלתי את זה ככסף, אלא זה נחשב ל"שווה כסף" וחייב במס.

יש צורך לערוך הבחנה בין המקרים בהם טובת העובד גוברת למקרים בהם טובת המעביד גוברת. במקרים רבים ההבחנה הינה דקה ביותר.

 

להלן מספר דוגמאות של "טובות הנאה" הניתנות לעובדים:

רכב מהמעביד קרי: רכב שהמעביד מעמיד לרשות העובד, שנועד לשימוש עסקי, אך גם לשימוש פרטי של העובד. במקרה זה יש טובת הנאה לעובד, וזה היכולת להשתמש ברכב לנסיעות פרטיות מחוץ לשעות העבודה. יש לציין כי אם העובד אינו יכול להשתמש ברכב מחוץ לשעות העבודה, כגון שמחזיר את הרכב לחברה בסוף יום העבודה, אין כאן טובת הנאה לעובד ואין חיוב במס[2].

טלפון סלולארי מהמעבידקיימת טובת הנאה לעובד שחייבת במס. טובת ההנאה הינה היכולת של העובד להשתמש בטלפון הסלולארי לשיחות פרטיות. במקרה שהטלפון מוגבל לחיוג רק למעביד או לצרכי המעביד, כגון מכשירי קשר למיניהן, אזי אין טובת הנאה לעובד ואין מקום לחיוב במס.

ספרות מקצועית רכישת ספרים מקצועיים ע"י המעביד עבור העובד, נוטים להניח כי טובת המעביד גוברת, כך שהעובד ישמור על רמתו המקצועית הראויה. במקרים אלו אין מקום לחייב את העובד במס על ספרים אלו.

השתלמויות מקצועיות כאשר מדובר על רכישת תואר או מקצוע חדש בתחום שהעובד אינו מיומן בו, ניתן לסווג את זה כטובת העובד שגוברת ועל כן זה יחויב במס.

במידה והעובד נשלח ע"י המעביד להשתלמויות בתחום עבודתו, הרי זה נחשב כ"שמירה על הקיים", כלומר, שמירה על רמתו המקצועית של העובד ואז זה מוכר למעביד כהוצאה, והעובד לא יחויב על כך במס.

יש לציין כי גם כנסים בבתי מלון בארץ ובחו"לכהשתלמות מקצועית, והשתלמות זו מוכרת כהוצאה לעצמאי ולשכיר. אםהמעביד שולח שכיר לכנס מקצועי בבית-מלון, על אף שיש הנאה לעובד הוא לא יחייב על כך במס. נוסף על כך, במידה והמעביד אינו מוכן לשלוח את העובד,והעובד שילם על הכנס מכיסו, הוא יוכל לתבוע החזר ממס הכנסה על התשלוםלכנס.

תווי שי כמתנת חג מקומות עבודה רבים נוהגים לתת תווי שי או כל שי אחר לעובדים לחגים. שי זה חייב במס.

נסיעות לחו"ל במידה והמעביד מממן נסיעה לחו"ל של העובד יש להבחין בין נסיעות למטרת עבודה לנסיעות למטרת הנאה. נסיעות למטרת עבודה הרי שאין לחייב את העובד במס על כך, כי אין לו טובת הנאה בזה. אך נסיעות למטרות שאינן עבודה, העובד מחויב על כך במס.

ביגודבמידה והמעביד נותן לעובד כסף לביגוד, כאשר העובד יכול לרכוש בגדים כרצונו אזי הסכומים הללו חייבים במס אצל העובד כ"הכנסתעבודה". אך במידה והמעביד נתן לעובד ביגוד עם הלוגו של המעביד או סרבלי עבודה, בגדים שסביר להניח כי העובד לא ישתמש בהם לצרכיו הפרטיים, מחוץ לשעות העבודה, אזי אין זה נחשב כחייב לצרכי מס.

 

פס"ד "דן"[3]– דן העניק לחברים שני סוגי בגדים. הסוג הראשון כלל את סמל המעביד, והסוג השני לא כלל את סמל המעביד.

בית המשפט קבע כי הביגוד עם הסמל – "טובת המעביד" גוברת – ואין לחייב את העובד במס. לעומת זאת, הביגוד ללא הסמל, ניתן לעשות בו שימוש פרטי ולכן "טובת העובד" גוברת ויש לחייב את העובד על זה במס.

 

פס"ד "צינומטל"[4]– החברה נתנה לעובדים תלושים לרכישת "בגדי עבודה" במשביר לצרכן. נפסק כי במידה והיו רוכשים בגדים שנועדו לצורך העבודה בלבד – לא היה צריך לחייב אותם במס. העובדה שהם קיבלו תלושים שיכלו לרכוש איתם כל סוג של ביגוד ו/או מוצר אחר – יש לחייב את העובדים במס כ"קצובה" שניתנה לעובדים.

 

פס"ד "נחמני"[5]– דובר בעובד מבוגר שעבד כמנהל עבודה באתרי בנייה ולא היה לו רישיון נהיגה. היה צורך להעבירו ממקום למקום, תוך נטרול עובד אחר שיסיע אותו. מעבידו החליט לשלוח אותו, על חשבונו, ללמוד נהיגה. מס הכנסה טען שעלות לימוד הנהיגה זה "הכנסה זקופה" לעובד ויש לחייבו במס על כך. סוגיה זו הגיעה לבית המשפט. ונקבע באופן פרטני, כי במקרה המתואר הוכח שהעובד לא השתמש ברישיון הנהיגה לצרכיו הפרטיים. העובד לא החזיק ברכב פרטי, וכל השימוש ברישיון הנהיגה הינו רק לצרכים העסקיים של המעביד, ולכן נקבע שאין לחייב את העובד  במס על כך.

 

פס"ד "עיריית בת ים"[6]– העירייה נתנה לעובדים הנחה של 50% משכר הלימוד בגני הילדים ובבתי-הספר. עלתה השאלה הראשונית – האם יש פה "טובת הנאה" לעובדים. נפסק ע"י בית-המשפט כי קיימת "טובת הנאה". השאלה הנוספת שעלתה לדיון – העירייה טענה כי ה"עלות השולית" שלה בגין כל ילד נוסף של העובדים היא שולית, ולכן יש לחייב במס את העובדים רק בגין ה"עלות השולית" שלה. בית המשפט העליון לא קיבל טענה זו, וקבע כי יש לחייב את העובד במס לפי "שווי שוק" של טובת ההנאה שניתנה לו, ולא בגין ה"עלות" של אותה "טובת הנאה" למעביד.

 


[1]ראה: סעיף 32(15) לפקודת מס הכנסה.

[2]רכב שכזה, יכול שיוגדר כ"רכב תפעולי" אשר אינו מחויב בשווי שימוש, בהתאם

     לתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב) התשמ"ז 1987.

[3]ע"א 418/67 דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 5,
פד"א א 75.

[4]עמ"ה 306/88 צינומטל בע"מ נ' פקיד שומה נתניה, מיסים ה/2 (אפריל 1991)
     ה-7.

[5]עמ"ה (ת"א) 935/69 מ.נחמני ובניו בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 5, פד"א ג' 228.

[6]ד"נ 5/69 עיריית בת ים נ' פקיד שומה ת"א 5, פד"א ג 237.

 

 

מאמר זה לקוח מהספר "מבוא לדיני מיסים והכנסות חייבות במס".

לפרטים אודות הספר: http://www.aor.co.il/sefer1

להרשמה ל"עדכוני מיסים" ללא תשלום היכנסו ל: http://www.aor.co.il/tax/

להרשמה לניוזלטר שבועי בדיני-עבודה, ללא תשלום היכנסו ל: http://www.aor.co.il/avoda

 

 

 

You may also like...

כתיבת תגובה