עקרון "חוקיות המס"

מאת: עו"ד ורו"ח אלעד רוזנטל

 

המס מהווה פגיעה עצומה באוטונומיה של הפרט.

בכדי שהמדינה תוכל לפגוע בפרט ולגבות ממנו מיסים – המיסוי חייב להיקבע בחוק. החשיבות של הקביעה בחוק, היא שהכנסת, במדינה הדמוקרטית היא זו שתקבע את המיסים שיוטלו.

ההנחה היא שבאמצעות ה"הסדר הראשוני" של הכנסת, נמנע מקרים של שרירות לב והטלת מיסוי שלא כדין על-ידי רשויות השלטון.

יש לזכור שעקרון שלטון החוק זהו עקרון יסוד במשטר הדמוקרטי.

בפס"ד "אל-עמי"[1] אמר השופט אנגלרד:

"מן המפורסמות הוא כי אין העירייה מוסמכת לגבות מס בלתי אם מכוח מפורש".

כלומר, השופט אנגלרד קובע שעקרון חוקיות המס זהו דבר שהוא "מן המפורסמות". הכוונה היא שזה ברור שהטלת המס חייבת להיות בחוק.

נראה כי "נעלם" מעיניו של השופט אנגלרד במועד כתיבת פסק-הדין כי זה לא רק "מן המפורסמות", אלא יש חוק יסוד במדינת ישראל שקובע זאת!

בחוק יסוד: משק המדינה, סעיף 1 נקבע: "מיסים, מלוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו ושיעוריהם לא ישונו אלא בחוק או על פיו. הוא הדין לגבי אגרות".

מדובר בנושא תיאורטי שהוא "אבן הבסיס" לדיני המס.

"אנשי הפרקטיקה" לפעמים מתעלמים מנושאים אלו, בטענה כי מדובר בתיאוריה שלא מעניינת אף אחד.

"מה תכל'ס קורה?". טענה זו נובעת מהבנה מוטעית של הדין במדינת ישראל.

ישנם מקרים בהם רשות המיסים פועלת "שלא כדין". במקרה שכזה, אין צורך בכלל להתווכח עם "מפקח המס". לטענותיו, מראש אין בסיס חוקי, ועל-כן אין להן שום משמעות.

גם אם איננו עורכי-דין, במידה ונבין את מהות דיני המס, את מטרות המס, ובעיקר את עקרון "חוקיות המס" – נוכל לפתור הרבה מאוד בעיות.

דוגמא לכך זה במקרה של חברת אילנות הקריה בע"מ[2] – עיריית חולון ביקשה מהחברה לשלם "אגרת מבני ציבור" בשיעור מופקע. החברה גילתה שאין שום חוק שמסמיך את העירייה לגבות אגרה שכזו.

החברה פנתה לבג"ץ אשר פסל את האגרה בטענה שאין שום בסיס חוקי לגביית האגרה.

חברת אילנות הקריה הייתה החלוצה הראשונה בתחום. אלפי חברות שילמו את האגרה הזו, לאחר ויכוחים עם פקידי הגביה בעירייה על סכום ושיעור האגרה, מבלי לבדוק בדיקה מקדמית – האם בכלל העירייה מוסמכת לגבות את האגרה הזו

כאמור, חוק יסוד: משק המדינה, סעיף 1 קובע[3]:

"מיסים, מלוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו ושיעוריהם לא ישונו אלא בחוק או על פיו. הוא הדין לגבי אגרות".

מה הכוונה "על-פיו"? האם הוראה שמתירה לשר האוצר[4]להטיל מיסים היא הוראה לגיטימית?

מבחינה פורמאלית – כן, מבחינה מהותית – לא.

ישנם "הסדרים ראשוניים" אשר ראוי שינתנו ע"י הכנסת.

הרציונאליים להחלת "עקרון חוקיות המס" גם על "פטורים והנחות" ממס:

קביעת שוויון, שקיפות, כללים ואמות-מידה (קריטריונים) ברורים.

ברגע שנותנים הנחה לאחד, מגדילים את המס למישהו אחר – ועל-כן פטור או הנחה גורמת לחיוב במס של אדם אחר, ויש לקבוע זאת בחוק!

      

בפס"ד "יקותיאלי"[5] – השופט חשין אומר: "פטור ממס או הקלה במס – כמוהם כהטלת מס".

ניתן ללמוד מחוק יסוד: משק המדינה שאסור לתת הקלה במס, אלא בחוק.

נקבע בחוק היסוד כי "אסור לשנות" את שיעורי המס. שינוי זה גם הפחתה (ו/או הטבה אחרת במס).

 

גם בפקודת מס הכנסה, נקבע בסעיף 245 כי לא יותרו ניכויים, קיזוזים, פטורים, הנחות מס והקלות אחרות, אלא אם נקבעו במפורש בחוק, או מכוח סמכות מוגדרת בחוק.

 


[1]ע"א 889/01 עיריית ירושלים נ' אל עמי ייזום השקעות ובניה בע"מ, פ"ד נ"ז (1)
   340

[2]בג"ץ 1640/95 אילנות הקריה (ישראל) בע"מ נ' ראש עיריית חולון, פ"ד מ"ט (5)

   582.

[3]לפני חוק היסוד, עקרון חוקיות המס נקבע בחוק משק המדינה (הוראות מעבר) 

  תשל"ה 1975, סעיף 6: "אין להטיל מיסים ממשלתיים או תשלומי חובה ממשלתיים
  אחרים שהחוק טרם התיר את הטלתם, ואין להגדיל מיסים…אלא על-פי פקודה…"
  (סעיף זה בוטל!!)

[4]שתי בעיות בקביעה של שר האוצר:

1)     מדובר ב"הסדרים ראשוניים" אשר צריכים להיות בחקיקה ראשית (ולא בתקנות או הוראות מינהל).

2)     יש צורך בקריטריונים וכללים קבועים (בעיה זו קיימת בהוראות-מינהל ולא בתקנות).

[5]בג"צ 6741/99 ארנן יקותיאלי נ' שר הפנים, פ"ד נ"ה (3) 673.

 

 

 

מאמר זה לקוח מהספר "מבוא לדיני מיסים והכנסות חייבות במס".

לפרטים אודות הספר: http://www.aor.co.il/sefer1

להרשמה ל"עדכוני מיסים" ללא תשלום היכנסו ל: http://www.aor.co.il/tax/

להרשמה לניוזלטר שבועי בדיני-עבודה, ללא תשלום היכנסו ל: http://www.aor.co.il/avoda

 

 

 

 

You may also like...

כתיבת תגובה